החלטה בתיק ת"א 1751-01-10

מבוא

1. עסקינן בתביעת המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שאירעה ביום 2.8.06 (להלן: "התאונה"). בסופו של יום אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. לפניי בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 24.8.09 (להלן: "הועדה הרפואית") אשר קבעה למבקשת נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)(א) ל תקנות המוסד לביטוח לאומי,(קביעת דרגת נכות מעבודה), התשט"ו- 1956, בגין מגבלות תנועה בע"ש צווארי.

3. אקדים ואומר כי מצאתי שדין הבקשה להתקבל.

4. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחר.

תמצית טענות המבקשת

5. אביא להלן את תמצית נימוקי הבקשה:

·        ביום 27.4.08 נבדקה המבקשת ע"י האורטופד ד"ר אלישע פרוינד אשר קבע למבקשת נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות צוואר, אולם מאחר ונראה היה לועדה, "שקיימת לביליות נפשית בתגובותיה", היא בקשה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית;

·        ביום 7.9.08 שבה הועדה והתכנסה לאחר שקבלה לעיונה חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר גרציאלה שקבעה למבקשת נכות זמנית בשיעור של 5% לפי ס' 34 (א)-(ב) לתקנות המל"ל. לפיכך, נקבעה למבקשת נכות נפשית זמנית בשיעור של 15% לתקופה שמיום 6.8.06 ועד ליום 31.5.09. יאמר כי הועדה נסמכה, בין היתר, על חוות דעתו מיום 13.5.08 של ד"ר כרמון פסיכיאטר, אשר הפנה את המבקשת למבחנים נוירופסיכולוגיים ולאחר קבלתם המליץ בחוות דעתו מיום 16.7.08 לקבוע למבקשת נכות נפשית זמנית בשיעור של 5%;

·        עם תום הנכות הזמנית זומנה המבקשת לועדה הרפואית נשוא הדיון, והפעם בפני הפסיכיאטרית ד"ר שולה וייץ. המבקשת דווחה לועדה כי התגלתה אצלה מחלת הפיברומיאלגיה תוך שהיא מוסיפה ומדווחת כי "... לא יודעים אם זה קשור לפגיעה";

·        בסופו של יום, התעלמה ד"ר וייץ מדברי המבקשת כי אובחנה וסובלת מפיברומיאלגיה וכן מתלונותיה המכילים תסמינים של מחלה זו, וקבעה כי לא נותרה לה נכות נפשית, אך העניקה לה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלות תנועה בע"ש צווארי. ד"ר וייץ לא המליצה על בדיקת מומחה בתחום הריאומטולוגיה ו/או רפואת הכאב;

·        כשנה לאחר התאונה, החלה המבקשת לסבול מכאבים בכל חלקי גופה, הופנתה לטיפול במכון הריאומטולוגי בביה"ח איכילוב שם אובחנה אצלה מחלת הפיברומיאלגיה, בה היא מטופלת עד היום, כפי שעולה מהתיעוד שצורף לבקשה;

·        נכון למועד החלטת הועדה הרפואית, מחלת הפיברומיאלגיה היתה מחלה חדשה יחסית השנויה במחלוקת בין הרופאים, ובשל כך לא התייחסה בכובד ראש לטענת המבקשת ואף לא שאלה אותה באם יש בידה אסמכתאות רפואיות לטענותיה. לו עשתה כן- היתה המבקשת מציגה בפניה את כל התיעוד הרפואי.

תמצית טענותיה המשפטיות של המבקשת

6. אביא להלן את תמצית טענותיה המשפטיות של המבקשת:

·        נפל פגם בשיקול דעת הועדה הרפואית בהתעלמה לחלוטין מטענות המבקשת על דבר מחלתה לאחר התאונה, ולא החליטה על בדיקתה ע"י מומחה נוסף בתחום זה;

·        הבירור שנערך ע"י הועדה לא היה מלא וממצה;

·        התיעוד הרפואי המעיד על המחלה לא עמד בפני הועדות הרפואיות ועל פי ההלכה הפסוקה מקום בו לא עמדו בפני הועדה עובדות רלוונטיות חשובות שעשויות היו להביא למסקנה שונה, יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, וכך יש לעשות במקרה דנן;

·        דבר קיומה של המחלה בה לקתה המבקשת הובא על ידה בפני הועדה הרפואית, אך זו כאמור התעלמה ממנה, ולפיכך נבצר מהמבקשת להגיש בקשה להחמרת מצב. הדרך היחידה להוכחת הקשר שבין התאונה והתפרצות המחלה הינו ע"י מינוי מומחה רפואי, שאם לא כן, תחסם דרכה להוכיח את מלוא נזקיה כתוצאה מהתאונה.